דבק לעומת דבקים - מה ההבדל? - שאלות שונות

וִידֵאוֹ: Which is stronger: Glue or tape? - Elizabeth Cox

תוֹכֶן

דבק

דבק, המכונה גם דבק, מלט, רירית או דבק, הוא כל חומר לא מתכתי המורכב על משטח אחד, או על שני המשטחים, של שני פריטים נפרדים אשר קושר אותם זה בזה ומתנגד להפרדתם. ניתן להשתמש בתארים בשילוב עם המילה "דבק" לתיאור תכונות המבוססות על החומרים בצורה פיזית או כימית, סוג החומרים שהצטרפו אליהם או תנאים בהם היא מיושמת. השימוש בדבקים מציע יתרונות רבים על פני טכניקות כריכה כמו למשל תפירה, הידוק מכני, מליטה תרמית וכו '. אלה כוללים את היכולת לאגד חומרים שונים יחד, להפיץ לחץ בצורה יעילה יותר על גבי המפרק, את יעילות העלות של תהליך ממוכנן בקלות, שיפור בעיצוב האסתטי וגמישות עיצובית מוגברת. החסרונות בשימוש בדבק כוללים ירידה ביציבות בטמפרטורות גבוהות, חולשה יחסית בהדבקה של חפצים גדולים עם שטח מליטה קטן, וקושי רב יותר בהפרדת חפצים במהלך הבדיקה. דבקים מסודרים בדרך כלל בשיטת ההדבקה. לאחר מכן מסודרים אותם לדבקים תגוביים ולא מגיבים, המתייחס לשאלה האם הדבק מגיב כימית בכדי להתקשות. לחלופין הם יכולים להיות מאורגנים על ידי האם המלאי הגולמי הוא ממקור טבעי או סינטטי, או לפי השלב הפיזי המתחיל שלהם. ניתן למצוא דבקים באופן טבעי או מיוצרים באופן סינטטי. השימוש האנושי המוקדם ביותר בחומרים דמויי דבק היה לפני כ -200,000 שנה, אז הניאנדרטלים ייצרו זפת מהזיקוק היבש של קליפת ליבנה לשימוש בכלי אבן מחוברים לידיות עץ. ההתייחסויות הראשונות לדבקים בספרות הופיעו לראשונה בשנת 2000 לפני הספירה. היוונים והרומאים תרמו תרומות רבות לפיתוח דבקים. באירופה לא נעשה שימוש נרחב בדבק עד התקופה 1500–1700 לספירה. מאז ועד שנות העשרים של המאה העשרים השימוש הדבק והתגלית היו הדרגתיים יחסית. רק מאז המאה שעברה התפתח במהירות דבקים סינטטיים, והחדשנות בתחום נמשכת עד ימינו.