תוֹכֶן
אילוץ (פועל)
ללחץ; להכריח; לחייב.
אילוץ (פועל)
לשמור על גבול קרוב; להגביל.
אילוץ (פועל)
להפחתת תוצאה בתגובה למשאבים מוגבלים.
אילוץ (שם עצם)
משהו שמגביל; מגבלה.
אילוץ (שם עצם)
כוח או כפייה שאי אפשר לעמוד בפניהם.
אילוץ (שם עצם)
תנאי שפתרון לבעיית מיטוב חייב לעמוד בו.
אילוץ (שם עצם)
קישור או מגבלה אחרת השומרת על שלמות בסיס הנתונים.
אילוץ
להבטיח באמצעות אג"ח; לשרשרת; לקשור או להגביל; להחזיק בחוזקה; לסתור.
אילוץ
להכניס מצפן צר; לדחוס.
אילוץ
להתאפק בכוח; לרסן; להדחיק.
אילוץ
להכריח; להכריח; לחייב; לחייב.
אילוץ
להפר; להשתולל.
אילוץ
לייצר באופן שייתן אפקט לא טבעי; כמו, קול מוגבל.
אילוץ (שם עצם)
פעולת האילוץ, או מצב האילוץ; מה שמכריח לפעולה או מרסן אותה; כפייה; ריסון; הכרח.
אילוץ (פועל)
חכה
אילוץ (פועל)
להגביל;
"הדק את הכללים"
"להקשיח את התקנות"
אילוץ (שם עצם)
מצב של אילוץ פיזי;
"יש להחזיק כלבים באיפוק"
אילוץ (שם עצם)
מכשיר שמעכב תנועה של משהו;
"למכונית לא היו מעצורים מתאימים"
אילוץ (שם עצם)
פעולת האילוץ; האיום או השימוש בכוח לשליטה במחשבות או בהתנהגות של אחרים
