תוֹכֶן
-
הרשעה
בדין הרשעה היא פסק הדין שבדרך כלל נובע כאשר בית משפט מוצא נאשם אשם בעבירה. ההפך מהרשעה הוא זיכוי (כלומר, "לא אשם"). בסקוטלנד ובהולנד יכולה להיות גם פסק דין של "לא הוכח", שנחשב לזיכוי. ישנם גם מקרים בהם בית המשפט מורה לא להרשיע נאשם, למרות שנמצא אשם; באנגליה, וויילס, קנדה, אוסטרליה וניו זילנד המנגנון לכך הוא פריקה. מסיבות שונות, מערכת המשפט הפלילית איננה מושלמת: לפעמים זכאים נאשמים אשמים ואילו חפים מפשע מורשעים. מנגנוני ערעור והליכי הקלה לאחר הרשעה עשויים להקל במידה מסוימת על השפעות הרשעה. שגיאה המביאה להרשעתו של אדם חף מפשע ידועה כהפלה של צדק. לאחר שהורשע נאשם, קובע בית המשפט את העונש הראוי כעונש. יתרה מזאת, ההרשעה עשויה להוביל לתוצאות שמעבר לתנאי גזר הדין עצמו. השלכות כאלה ידועות כהשלכות הבטחוניות של אישומים פליליים. הרשעה מינורית הינה הרשעת אזהרה והיא אינה משפיעה על הנאשם אך אכן משמשת כאזהרה. היסטוריה של הרשעות נקראות עתירות-פנים, הידועות בכינוי "קודם" בבריטניה ו"קודמות "בארצות הברית ו אוסטרליה. ההיסטוריה של ההרשעות מראה גם כי ניתן להעמיד לדין הרשעה בדין קטין ככל עונש של אנשים פרטיים.
הרשעה (שם עצם)
אמונה איתנה.
הרשעה (שם עצם)
פסק דין של אשמה בבית משפט.
הרשעה (שם עצם)
מצב שנמצא או הוכיח אשמה.
הרשעה (שם עצם)
מצב השתכנוע לחלוטין.
משפט (שם עצם)
החלטתו או פסק הדין של חבר מושבעים או בית משפט; פסק דין. החל מהמאה ה- 14
"בית המשפט החזיר עונש אשמה באישום הראשון, אך חפותו השנייה."
משפט (שם עצם)
הצו השיפוטי להטלת עונש על אדם שהורשע בעבירה. החל מהמאה ה- 14
"השופט הכריז על גזר דין מוות על ידי תלייתו לרשרש הבקר הידוע לשמצה."
משפט (שם עצם)
עונש שהוטל על אדם שהורשע בעבירה.
משפט (שם עצם)
אמירה, בעיקר מאדם גדול; מקסימום, אפופטגרם. 14-14-19 ג.
משפט (שם עצם)
סדרת מילים שלמה דקדוקית המורכבת מנושא וקדום, גם אם משתמעת אחת כזו או אחרת, ומתחילה בדרך כלל באות גדולה ומסתיימת עם עצירה מלאה. משנת ה- 15 ג.
"הילדים נועדו לבנות משפטים המורכבים משמות עצם ופעלים מהרשימה שעל לוח הגיר."
משפט (שם עצם)
נוסחה ללא משתנים חינמיים. החל מה 20 לסה.
משפט (שם עצם)
כל מערך המיתרים שיכול להיווצר באמצעות דקדוק רשמי נתון. החל מה 20 לסה.
משפט (שם עצם)
חוש; משמעות; משמעות.
משפט (שם עצם)
דעתם של אנשים; אופן החשיבה. 14-17.
משפט (שם עצם)
חוות דעת או פסק דין בוטים בשאלה נתונה. החל מהמאה ה- 14
משפט (פועל)
להכריז עונש על מורשע; לאבדון; לגנות לעונש.
"השופט גזר את המעבר לעשר שנות מאסר, יחד עם קנס כבד."
משפט (פועל)
לגזור או להודיע כמשפט.
משפט (פועל)
להביע ביטוי ברשלנות.
הרשעה (שם עצם)
מעשה ההרשעה; מעשה ההוכחה, ממצא או שפיטה של אשם בעבירה.
הרשעה (שם עצם)
פסק דין של גינוי שנכנס לבית משפט בעל סמכות שיפוט; המעשה או ההליך של מציאת אשמה, או המדינה בה נמצא אשם בכל פשע על ידי בית משפט משפטי.
הרשעה (שם עצם)
מעשה של שכנוע של טעות, או של אילוץ הודאת אמת; קונבולציה.
הרשעה (שם עצם)
מצב השתכנוע או הרשעה; שכנוע חזק או אמונה; במיוחד מצב ההרשעה בחטא, או על ידי מצפון.
משפט (שם עצם)
חוש; משמעות; משמעות.
משפט (שם עצם)
דעה; החלטה; נחישות; שיפוט, במיוחד אחד בעל אופי שלילי.
משפט (שם עצם)
דעה פילוסופית או תיאולוגית; דוגמה; כמו, סיכום המשפטים; ספר המשפטים.
משפט (שם עצם)
בדין אזרחי וערצה, פסק דינו של בית משפט הוגן בעילה; בערכאות פליליות וכנסיות, פסק דין שניתן על פושע על ידי בית משפט או שופט; גינוי שנקבע על ידי בית משפט שיפוטי; אבדון. במשפט המקובל משתמשים במונח באופן בלעדי כדי לציין את פסק הדין בתיקים פליליים.
משפט (שם עצם)
אמירה קצרה, הכוללת בדרך כלל הדרכה מוסרית; מקסימום; אקסיומה; מסור.
משפט (שם עצם)
שילוב של מילים שהושלמות כהבעת ביטוי מחשבה, ובכתב מסומן בסמוך לתקופה, או נקודה מלאה. ראה הצעה, 4.
משפט
להעביר או לבטא שיפוט על; לאבדון; לגנות לעונש; לקבוע את העונש של.
משפט
לגזור או להודיע כמשפט.
משפט
להביע ביטוי ברשלנות.
הרשעה (שם עצם)
אמונה בלתי מעורערת במשהו ללא צורך בהוכחות או בראיות
הרשעה (שם עצם)
(משפט פלילי) פסק דין סופי של אשם בתיק פלילי והעונש המוטל;
"ההרשעה לא הפתיעה"
משפט (שם עצם)
מחרוזת מילים העונה על הכללים הדקדוקיים של שפה;
"הוא תמיד דיבר במשפטים דקדוקיים"
משפט (שם עצם)
(משפט פלילי) פסק דין סופי של אשם בתיק פלילי והעונש המוטל;
"ההרשעה לא הפתיעה"
משפט (שם עצם)
פרק הזמן בו כלוא אסיר;
"הוא ריצה עונש מאסר של 15 חודשים"
"עונשו היה 5 עד 10 שנים"
"הוא עושה זמן בכלא המחוזי"
משפט (פועל)
לבטא משפט על (מישהו) בבית משפט;
"הוא נידון לעשר שנות מאסר"
