תוֹכֶן
ההבדל העיקרי
Varchar ו- nvarchar הם זני מידע בשרת SQL. השולט בין varchar ל- narchar הוא שה- narchar משמש לאחסון תווי Unicode ואילו Varchar משמש לאחסון תווים שאינם Unicode. אחסון נתונים הוא 1 בתים לכל תו בשונה ואילו אחסון המידע ב- nvarchar הוא 2 בתים לתו. בהגדרת הנושא varchar עוזר עד 8000 תווים ואילו nvarchar עוזר כמו 4000 תווים.
מה זה Varchar?
Varchar הוא סוג מידע של שרת AQL הנוגע לתווים המשתנים. תווים שאינם Unicode נשמרים באמצעות varchar. הקצאת הזיכרון בשונה היא בהתאם לתווים שהוכנסו. בהגדרת הנושא varchar עוזר ככל 8000 תווים.
מה זה נברצ'ר?
Nvarchar הוא סוג מידע של SQL Server הנוגע לתווים המשתנים. תווי Unicode נשמרים באמצעות nvarchar. ככל הנראה יישמרו מספר שפות בבסיס המידע. אם משתמשים בשפות אחרות, nvarchar ייקח פעמיים מקום לאחסון סט תווים מורחב. בהגדרה שהוגשה nvarchar עוזר עד 4000 תווים.
הבדלים עיקריים
- Narchar משמש לאחסון תווי Unicode ואילו varchar לא משווקים תווי Unicode.
- Varchar משמש לאחסון תווים שאינם Unicode ואילו nvarchar אינם קמעונאים תווים שאינם Unicode.
- אחסון נתונים 1 בתים לכל תו בשונה ואילו באגירת מידע ב- narchar היא פשוט לא בייט אחד לכל תו.
- אחסון נתונים ב- nvarchar הוא 2 בתים לתו ואילו באחסון מידע Varchar הוא פשוט לא 2 בתים לתו.
- בהגדרת הנושא varchar עוזר עד 8000 תווים ואילו nvarchar עוזר כמו 4000 תווים.
- הקצאת הזיכרון ב- varchar דומה למספר התווים המוכנס בתוספת שני בייטים נוספים לקיזוז ואילו בהקצאת הזיכרון nvarchar זה דומה לפעמיים ממספר התווים המוכנס בתוספת בייטים נוספים לקיזוז.
- אם יכולות להיות גם תווי Unicode שיש לשמור בעמודה או במשתנה, אנו משתמשים varchar ואילו בפן השני אם יש Non-Unicode שיש לשמור בעמודה או במשתנה, אנו משתמשים ב- nvarchar.
- בהצהרת המשתנה או הגדרת העמודה, אם השסתום n של הפרמטר הלא חובה פשוט לא מוגדר, אזי הוא חושב להיות 1 עבור varchar ו- 2 עבור nvarchar.
